תרגיל קטן לתלמידים של הטכניקה.

(תודה לירון)

ואולי בעיקר זו.

ככל שהנוכחות של המורה עדינה יותר כך עולה איכות השיעור.

אפשר לומר שהעבודה החשובה ביותר של המורה היא עידון הנוכחות שלו.

מהות העבודה עם הטכניקה, כפי שאני רואה אותה (נכון לעכשיו).

God is very generous!

מליה גולדברג, מורה לטכניקת אלכסנדר (סטטוס פייסבוק שמצא חן בעיני)

להפחית מאמץ מיותר, בלי לחשוב יותר מידי, בחן.

(וזה בסדר גמור ליפול לפעמים).

אני אוהב את פסח. ביני לבין עצמי זה החג של אלכסנדר. הטכניקה שחוקרת חופש בצורה הכי פשוטה ומעמיקה ומרגשת שאני מכיר (טוב, כמה אני כבר מכיר).

אני: לאיזה אלמנטים כדאי לשים לב בעיצוב של פרקטיקה לטכניקת אלכסנדר?

אור: שלמורה יהיה נוח.

Nothing is as healing as the human touch.

Bobby Fischer. 'Bobby Fischer Against the World'

בתלמוד הבבלי (מסכת עירובין דף נג/ב) מסופר על רבי יהושע בן חנניה המגיע לצומת דרכים בו הוא בוחר ללכת בדרך הקצרה-ארוכה. לאחר שהלך ולא הצליח להגיע, הוא מבין שהסתבך, חוזר על עקבותיו, מגיע לצומת שממנו יצא ומנסה לבחור פעם נוספת,

הפעם בדרך ארוכה-קצרה.

אור שחר, "דרך ארוכה-קצרה, דרכה של טכניקת אלכסנדר", ביטאון ארגון המורים הישראלי לטכניקת אלכסנדר, נובמבר 2012

שוב ושוב אני צריך להזכיר לעצמי שמנוחה היא חלק בלתי נפרד מהטיפוס.

הרהורים פשוטים של בוקר יפה ושיחה קלה עם מושון (אני אוהב שיחות קלות).

הנר מאיר את החושך, לא מגרש אותו.

ארי דה לוקה, "הר אדוני", תרגמה מרים שוסטרמן־פדובאנו

בלי להבין דבר בבודהיזם, נדמה לי שבכל דרך כדאי לנהוג במתינות.

למרבה הצער, רבים חושבים שכדי ללמוד את דרך הבודהה עליהם לעזוב את מקום עבודתם, לנטוש את משפחתם ואת חבריהם, ולבוא בשעריו של מקדש כלשהו ביערות תאילנד או לחיות בהתבודדות בהרים או במנזרים. רבים חושבים שכדי להגיע לאמת שאליה הגיע הבודהה עליהם לחוות עבודה רוחנית קיצונית ומנהגים קיצוניים במקדשים ובמנזרים האלה. רבים חושבים שזוהי הדרך היחידה ללמוד את דרך הבודהה ולהגיע לאמת. טוב, אני לא חושב שזו הדרך.

גודו ואפו נישיג'ימה, מורה זן (מתוך "בודהיזם - מבוא קצר" מאת יובל אידו טל)

בימים לא קלים אני מזכיר לעצמי:

התהליך האלכסנדרוני, ככל התהליכים, אינו תהליך לינארי. יש לו מבנה גלי. יש בו עליות וירידות בלתי נמנעות. הווה אומר, מטבע הדברים, לא מעט תקופות לא קלות.

התהליך הזה גם אינו תהליך סטרילי שניתן לשלוט בו ולכוון אותו במדויק. הוא לא יכול להיות "מסודר". הוא מושפע כל העת על ידי כוחות החיים שיכולים להיות לפעמים סוערים. ישנן סערות ומערבולות, ועליות וירידות שלא קל להתמודד איתן. צריך לקבל אותן.

כאשר אני נתון בסערה, אני מזכיר לעצמי להסתכל על הדברים בפרספקטיבה של טווח ארוך, long term. בטווח הארוך, לימד אותי הניסיון, כל עוד אני חוזר (כמיטב יכולתי, שאינה קבועה ומשתנה כל הזמן) לכלים הבסיסיים של הטכניקה, לאט לאט, צעד אחר צעד, העניינים נעשים בהירים יותר, פשוטים יותר, קלים יותר.

בטווח הארוך, אם אני ממשיך לכוון ולעבוד, בסבלנות ובנחישות, עניינים מסתדרים.

לכן, כאשר אני מתבונן בתהליך האלכסנדרוני, בטווח הארוך, אני שם לב שהטכניקה היא, בפשטות, טכניקה אופטימית.

נדמה לי שההתבוננות בתהליך מהזווית הזו גם מעט מבהירה אצלי שאלות שיש לי בנוגע לאמונה.

(תודה לקרן)

When he was training us, Alexander would come into the students' room, look round at all the earnest, serious faces preparing diligently for his class, and send us packing for a walk round the square saying, "That's not the way to work, let's have a bit of gaiety and lightness.

Marjory Barlow

– לכוון קצת יותר תשומת לב לנשימה.
– לקחת את עצמי (וכנגזרת גם את הטכניקה) קצת פחות ברצינות (זה מקל על הנשימה).

באחד המפגשים בבית הספר של שייקה עבדתי עם תלמיד מוכשר בקורס ונקלענו לסיטואציה עדינה של מעין דיון על הטכניקה, מעין ויכוח. כהרגלי, היה לי חשוב להיות צודק.

אני מנסה להניח להרגל הזה (הרי לא כדאי להילחם בהרגלים. עדיף לנסות להניח להם).

סיפור שרם סיפר לי פעם בזמן שאכלנו סביח אצל אפי בטשרניחובסקי:

זן-מאסטר זקן אחד נתן לתלמידיו שיעור על כך שכשעושים משהו, עושים רק אותו. כשאוכלים – רק אוכלים, כשקוראים – רק קוראים וכו'.

למחרת, נכנס אחד התלמידים למטבח במנזר וראה את הזן-מאסטר אוכל ארוחת צהריים וקורא עיתון ספורט. "אבל מאסטר," הוא נדהם, "הרי רק אתמול לימדת אותנו שכשעושים משהו, עושים רק אותו, והנה אתה אוכל וקורא עיתון בעת ובעונה אחת!"

"נכון," חייך המאסטר, "אבל אני רק אוכל וקורא עיתון."