פעימה קלה של התרווחות (אל האוקיינוס הגדול)

28.5.2019

מערכות מכווצות מתפקדות פחות טוב ממערכות מרווחות.

כתוצאה מהלחצים הפועלים עלינו, המתח שכולנו נתונים בו, השימוש הלקוי שאנו עושים בעצמנו (וגורמים נוספים, עמוקים, שלא אגע בהם כרגע) - לבני אדם יש נטיה להתכווץ ככל שהם מתבגרים. ככל שאנחנו מתבגרים יש לנו גם נטיה – בטווח הארוך – לתפקד פחות טוב. אפשר לומר, שלפחות מבעד לפריזמה האלכסנדרונית, הנטיה האנושית להתכווץ ככל שמתבגרים, והקשר בין הנטיה הזו לבין ירידה בתפקוד, היא אחד המאפיינים המרכזיים שלנו. או במילים אחרות, יש אצל בני אדם קשר חזק בין התכווצות ובין הזדקנות.

נראה שאין אלמנט אחד במערכת האנושית – מנטלית ופיזית כאחד – שאינו מושפע עם הזמן, במידה זו או אחרת, מן ההתכווצות הזו. בין אם אלו חוליות עמוד השדרה, המפרקים או כלי הדם, ובין אם אלו הראיה, המחשבה, הזכרון וכן הלאה. מערכת מכווצת מאבדת אט אט מחופש וקלות התנועה הן של הגוף, הן של הרגש, והן של המחשבה.

מרתק להתבונן בעצמנו ובאחרים, ולראות עד כמה אנחנו שבויים בתהליך ההתכווצות הזה. עד כמה אנחנו עיוורים בנוגע אליו, על אף שהוא משתקף בצורה כה ברורה מול עינינו בעת שאנחנו מתבוננים במערכת היחסים בין הצוואר, הראש והגב (שהיא בו-זמנית, לפי אלכסנדר, הסימפטום והסיבה המרכזית להתכווצות הזו).

אלכסנדר זיהה את הקשר הפשוט הזה בין לחץ ומתח, התכווצות ותפקוד, ומערכת היחסים הפסיכופיזית העמוקה בין הראש, הצוואר והגב. ראשית בעצמו ובהמשך באחרים. בהיותו אדם פרקטי, הוא יצר סדר פעולות (sequence) מחשבתי פשוט וקונקרטי שהתוצאה של ההפעלה שלו היא פעימה פשוטה ועדינה של התרווחות שמתפשטת ברחבי המערכת האנושית. פעימה שפועלת vis-à-vis תהליך ההתכווצות שתיארתי למעלה.

ככל שאלכסנדר צדק וההתכווצות היא הגורם הקריטי, או לכל הפחות גורם משמעותי מאוד לירידה בתפקוד האנושי, הפעימה שנובעת מסדר הפעולות המחשבתי שאלכסנדר יצר היא הכוח היעיל ביותר, או לכל הפחות כוח יעיל מאוד, לשיפור התפקוד האנושי. מעבר לכך, כפי שיש קשר בין התכווצות ובין הזדקנות, יש גם קשר בין התרווחות ובין חיות.

מכאן, שבסופו של יום, המטרה המרכזית של מורה לטכניקת אלכסנדר היא ללמד את התלמיד ליצור בעצמו את פעימת ההתרווחות הקלה הזו, הפעימה האלכסנדרונית. לשפר אט אט את האיכות שלה, לעדן אותה, להפוך אותה לצלולה יותר, להגיע איתה לעוד ועוד מקומות בעומק וברחבי המערכת.

הפעימה הזו היא בעת ובעונה אחת הכוח המחולל ברקע העושר האינסופי של התהליך האלכסנדרוני וגם התמצית שלו.

אף על פי שלא פגשתי עד היום אף אדם רגיש מספיק להבחין בצורה מודעת בפעימה הזו ללא חידוד הדרגתי וממושך של העירנות התחושתית, חלק מהאנשים מזהים אותה במידה מסויימת באופן בלתי מודע. עד היום אני שואל את עצמי לפעמים, די בפליאה, מה הביא אותי טיפה לזהות אותה באופן כזה בזמנו. מסתבר שלפעמים לא צריך יותר מטיפה.