27.12.2019
יש איזה סיפור ישן שאני אוהב על פ.מ. אלכנסדר. הוא נשאל פעם על ידי תלמיד מה יקרה לגנב שילמד את טכניקת אלכסנדר. לפי הסיפור, נכון יותר או פחות, אלכסנדר ענה שהוא יהפוך לגנב שיודע את טכניקת אלכסנדר (אני צריך למצוא את המקור בהזדמנות).
ככל שהיומרות של פרקטיקה מרחיקות לכת יותר עדיף שהיא תהיה יומרנית פחות.
בכל אופן, ישנן, ככל שהבנתי הצנועה משגת, פרקטיקות שחותרות לטוהר של הנפש והתודעה. טכניקת אלכסנדר אינה אחת מהן. באופן אישי, מניסיון חיים מסויים, אני מעדיף לזוז מעט הצידה כשמציעים לי פרקטיקות שהכוונה שלהן היא טיהור (גם כאשר תהליכי טיהור הנפש הם עדינים כיוון שהמפתח בעיני הוא הכוונה). במקומות שפרקטיקות מטהרות את התלמידים שלהן ואנשים מתיימרים או מנסים להיות טהורים, אני מוצא שדברים לרוב אינם כפי שהם נראים.
ההעדפה האישית שלי, וזה לגמרי עניין של טעם אישי, היא לפרקטיקה שמתייחסת במידה נדיבה של סלחנות אל מלוא קשת הרגשות והמחשבות האנושיות, לרבות אלה שאינן "טהורות", שנמנעת מחלוקות בינאריות, ושבאופן כללי לא ממשטרת בני אדם ואת תהליך ההתפתחות שלהם, ולא מתייחסת אל נפש האדם, כה עדינה, על שלל חולשותיה ופגמיה, כאל יעד מבוצר שצריך לטהר באימון גדודי בצאלים.
גם פסאדות של טוהר - מגלימות לבנות ועד למורים כריזמטים צחים כשלג - מעוררות בי אי נוחות. באופן אישי, אני מעדיף את הטוהר של שלג ניו יורקי.