20.5.2019
אני מת על המשפט הזה של מקדונלד. הוא כל כך נכון. כל התלמידים שפגשתי היו במרחב המרתק הזה שבין הרצון להשתנות לבין הרצון להישאר במקום שהם רגילים אליו. גם אני כמובן נמצא במרחב הזה. אפשר לומר שזה המגרש הביתי שלי, הבלומפילד הלא מקורה שלי.
זה מרחב שקל אולי ללגלג עליו, אבל בדיוק במרחב הצנוע הזה, הרחק מהדרמות הגדולות, ההבטחות הריקות, וטלטולי הנפש הקיצוניים והמסוכנים למיניהם, פועלת הטכניקה. זה מרחב העבודה שלנו: מרחב עבודה פרקטי של טכניקה פרקטית.
העבודה של מורה לטכניקה היא לרווח מעט את המרחב הזה ולעורר בו בעדינות ובסבלנות כיוון, תנועה וחיים. בראש ובראשונה אצלו, ובאופן בלתי ישיר, באמצעות הנחיית הכיוונים, אצל התלמיד.
הוא (פרידריך הגל) הצהיר שכל תהליך נובע מן המתיחות הנחוצה הקיימת בין כוחות שאינם מתאימים זה לזה ואשר כל אחד מהם מבקש לדחוק את רגלי השני, ובאמצעות סיכסוך הדדי זה מקדמים הם את התפתחותם. יש והמאבק הזה נסתר, ולעתים גלוי הוא, ואפשר לראותו בכל תחומי הפעילות המודעת... רעיון המאבק והמתיחות מספק את העיקרון הדינאמי הדרוש להסברת התנועה בהיסטוריה.