טום וג'רי

אני יושב על הספה עם הילדים. רואים ביחד את טום וג'רי. אנחנו אוהבים לעשות את זה בערבים (הם בעד ג'רי. אני בעד טום).

אני מבחין, מרגיש, נזכר:

We're one, but we're not the same

אני חושב על זה שהמתנה השניה הכי גדולה שהטכניקה נתנה לי זה החיבור המיוחד באמצעותה עם הילדים. אני צריך לנסות להיזכר בזה יותר, גם כשאנחנו רבים.

אני גם חושב על זה שדווקא כאשר אנחנו יושבים ביחד על הספה מול הטלביזיה, המדיום הפסיבי והמושמץ הזה, אני יכול להניח ידיים בנחת על הילדים ולפגוש אותם בצורה כל כך יפה.

לאט לאט.