3.7.2013
היום האחרון של סמינר המורים בגרמניה. כולם כבר עיייפים עד רצוצים (חוץ משייקה כמובן), וכשכבר לא נותר כוח לעשות, בלית ברירה עושים פחות ופחות, וכך האיכות של העבודה מתעדנת ומשתפרת.
ואז, מתישהו, לרגע קט, השתרר לו שוב השקט היפה הזה שמרחיב את החזה וממלא את הלב.
וחייכתי ונזכרתי איזה בר מזל אני.